סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים

"מונקאץ', 26 באפריל 1944

ריבצ'וקה יקירתי,

כבר ביום ראשון שלחתי לך מכתב. ריצ'ו היתה צריכה לנסוע ונשארה, והשמלה השלישית [שרצתה להביא לך] נשארה כאן. לו לפחות היה אצלך המעיל. כאן חזר החורף ואינני יודעת מה את לובשת. מאוד כואב לי הלב לדעת שהיית רוצה לחזור הביתה, אבל, לצערי, אינני יכולה לכתוב לך לחזור. מאז שאינך בבית, עברנו הרבה והשם יודע מה יהיה איתנו. לכן עדיף שתאכלי פרוסת לחם יבשה ותסתפקי בזה מאשר לחשוב על זה שתחזרי הביתה. הסבל הנוסף קשה לנו. היינו חייבים לוותר על הרבה דברים שלקחו מאיתנו, אבל זה עדיין לא הכי גרוע. מי יודע לאן הם מתכננים לשלוח אותנו ומתי נוכל להתראות שוב. רק נסמוך על אלוהים שיהיה טוב. גם מהרשי [הרש-צבי, אחיה של רבקה] אנו מקבלים רק מכתבים מדאיגים. מכאן אי אפשר לשלוח אף גלויה וגם לנוע אפשרי רק במקומות מסוימים. נכתוב לך עד כמה שנוכל ואל תבכי. נסמוך רק על ריבונו של עולם. הבנים אינם בבית, יצאו לעבודה ועובדים קשה מאוד ובכל זאת אנו מודים לאלוהים שישמור עליהם. אבא, לצערי, מרגיש לא טוב, לא ישן ולא אוכל מרוב מתח. אנו ב"ה בבית, אבל יקירתי, אם היית רואה איך אנו נראים בוודאי לא היית יכולה לעמוד בזה. [...] הוא [אבא] מאוד כאב שנסעת בלא להיפרד ממנו, אבל גם זאת לטובה.
רבקה יקרה, עוד פעם, תהיי חזקה ואם אפשר תחפשי לך עבודה קלה. אני אשתדל לשלוח לך את השמלות. את זו האדומה עם הנקודות לא מצאתי.
רבקה יקרה, אנא השתדלי למצוא את אחיה של שרה ותני לו 100 פנינג שכן כתב מכתב מאוד עצוב. אין לו פרוטה. אם תהיה לך אפשרות, זאת כתובתו: שמואל גרוס, רחוב קיראלי 26, קומה ראשונה.

נשיקות מאמא האוהבת
כתבי לי כי לך זה אולי אפשרי "

 

מהונגרית - טוביה קליין
יד ושם, ארכיון המסמכים