רבני חסידות מונקאץ’
במשך כחמישים שנה, מאז עזיבתו של הרב צבי אלימלך שפירא, לא התנהלה חצר חסידית במונקאץ’, אולם גרעיני החסידות שזרע הרב נבטו ובשלו מאוחר יותר. ב-1881 ביקשו אנשי העיר מנכדו, הרב שלמה שפירא, לבוא לכהן כרבם. הרב שלמה שפירא נענה לבקשה והגיע מסטריזוב (Strzyżów) שבגליציה בה כיהן כאב"ד. בתקופת כהונתו (1882 – 1893) החל הרב שלמה שפירא לבסס את החסידות הצעירה במונקאץ’ ומכל רחבי הונגריה וגליציה הגיעו חסידים אל חצרו.
ב-1893, לאחר פטירתו של הרב שלמה שפירא, מילא את מקומו בנו - הרב צבי הירש שפירא. הרב צבי הירש שפירא הודח על ידי השלטון ההונגרי עקב אי ידיעת השפה ההונגרית, אך המשיך לשמש כרב ללא מינוי, עד שמונה בשנית לתפקיד. הוא הקים את 'כולל מונקאטש ועשרת הגלילות', מוסד אשר אסף כספים מיהודי מונקאץ’ ויישובי קרפטורוס כדי לשלחם לנציג ה'כולל' בירושלים, כתמיכה בתלמידי חכמים ועניים מיוצאי הונגריה שחיו בירושלים. לימים, בסיוע 'כולל מונקאטש', נבנתה שכונת 'בתי מונקטש', בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה. הרב צבי הירש שפירא חיבר כמה ספרים: דרכי תשובה, תפארת צבי ובאר לחי רואי. בספרו תפארת צבי כלל מדברי תורתו ותשובותיו של אביו, הרב שלמה שפירא.
ב-1913, לאחר פטירתו של הרב צבי הירש שפירא, נבחר בנו היחיד, הרב חיים אלעזר שפירא, למלא את מקומו כרב העיר ואדמו"ר חסידות מונקאץ’. הרב חיים אלעזר שפירא היה אדמו"ר חסידי מוכר וגאון בתורה, אולם היה קנאי לדעותיו, לא סבל מתנגדים ונלחם נגד כל מי שסיכן, לדעתו, את ההגמוניה שלו כרב העיר והאזור. הוא ניהל מלחמת חרמה בציונות ועם מותו ב-1937 החליף אותו חתנו, הרב ברוך יהושע רבינוביץ.