שומר אחי אנוכי

ב-20 בספטמבר, 1943, נקרא האב צ'יפריאנו ריקוטי (Cipriano Ricotti) ללשכתו של הארכיבישוף של פירנצה, הקרדינל דלה קוסטה (Elia Angelo Dalla Costa). אך לפני שבועות מספר נכנעה איטליה לבעלות הברית, וגירושי היהודים למחנות ההשמדה עמדו בפתח. האב ריקוטי מתייצב בלשכתו של הארכיבישוף. בנוכחות מזכירו האישי, האב ג'יאקומו מנגלו (Giacomo Meneghello), פונה קרדינל דלה קוסטה אל האב ריקוטי ושואל: "האם הנך סבור שתוכל להקדיש עצמך להצלת יהודים?" משענה בחיוב, הפקיד בידיו הקרדינל מכתב המלצה. המכתב יועד לראשי המנזרים ברחבי פירנצה והסביבה, ובו ביקש הארכיבישוף שיפתחו את שעריהם בפני יהודים.

מכתב המלצה זה היה חלק מיוזמה יוצאת דופן, פרי שיתוף פעולה יהודי-נוצרי בין קרדינל דלה קוסטה וראשי הקהילה היהודית, וביניהם רפאלה קאנטוני והרב נתן קאסוטו. מכתבי המלצה רבים זרמו מלשכתו של הקרדינל, מאיצים בראשי המנזרים ומוסדות הכנסייה הפזורים ברחבי פירנצה לפתוח את דלתם בפני מבקשי מקלט יהודים. אך לא בכך תמה עבודתו של הקרדינל: הוא ייסד מקלט לפליטים בסמינר הכמרים מינורי די מונטוגי (Minore di Montughi), ואף אירח במשכנו לתקופות קצרות יהודים שהיו במעבר בין מקום מקלט אחד למשנהו, כפי שמעידה הניצולה Lya Quitt.

בין השאר, הגיע מכתב ההמלצה של דלה קוסטה גם אל מנזר סואורה פרנצסקנה די מריה (Suore Francescane Missionarie Di Maria) בפיאצה דל קרמינה שבפירנצה. אם המנזר, סנדרה בוסנלי (Sandra Busnelli) סיפרה: "בספטמבר הוד רוממותו הקרדינל אליה דלה קוסטה שאל את המנזר שלנו להסתיר יהודים שנפלו קרבן לרדיפה על ידי הגרמנים. קיווינו שהם יהיו בטוחים יותר במנזרים. ראש המסדר שלנו נתן את הסכמתו בשמחה, ומיד הביאו חמישים נשים לאולם הגדול.

בנובמבר 1943 קיבלה אם המנזר את פניהם של וונדה פצ'יפיצ'י, אשת הרב של Genoa, ושני בניה רפאלה ועמנואלה. הבנים נשארו באותו הלילה ללון במנזר, ולמחרת הועברו מהמנזר, שהיה מיועד לנשים בלבד, אל ביה"ס לבנים סנטה מריה Istituto di Santa Marta)) ליד פירנצה.

ימים ספורים לאחר מכן, ב-26 בנובמבר, פרצו חיילים גרמנים למנזר ועצרו את הנשים היהודיות שהסתתרו בו. לאה ראובני היא היחידה ששרדה את אותו לילה בו פרצו הגרמנים למנזר. מתוך עדותה:

"אני זוכרת שסול אמה לוצ'יה הגיעה לא לבושה לגמרי, כלומר היא הייתה לבושה, אבל יש להן צעיף כזה, אז היא הייתה בלי הצעיף. היא רצה אלינו, אני לא אשכח שהיא רצתה להיכנס לאולם כדי להיות אתנו, אבל הו שם שני פשיסטים שלא נתנו לה להיכנס. היא התווכחה אתם, והיא אמרה להם: אני רוצה להיות אתם ביחד....לי היא הייתה נראית נורא יפה באותו רגע עם אומץ הלב שלה...."

ב-6 בדצמבר שולחו הנשים, וביניהן וונדה פצ'יפיצ'י, לאושוויץ ושם נספו. הבנים עמנואלה ורפאלה מועברים לבית הספר לבנים סנטה מריה הנמצא בסט יניאנו  (Settignano). בעדותו מספר עמנואלה כי אנשי המנזר גילו רגישות מיוחדת כלפי ילדיו של הרב. כך למשל, למדה לומר ברכה בעברית והיתה מברכת את שני הבנים בכל ערב וכאשר כל הילדים היו צריכים לנשק את הצלב, היתה אם המנזר מכסה אותו בידה, כאשר הגיע תורם של שני הילדים היהודים.

האחים פצ'יפיצ'י נשארו במנזר עד לסיום המלחמה. לאחר השחרור, זהה עמנואלה חייל בריגדה על פי מגן הדוד על מדיו, ובהמשך עזבו הנערים את המנזר בו ניצלו חייהם.

אלה שמות כמה מבין הכמרים והנזירות מפירנצה שהוכרו כחסידי אומות העולם:

ב-10 בדצמבר 1972 הכיר יד ושם באב ציפריאנו ריקוטי כחסיד אומות העולם.

ב-13 בדצמבר 1994 הכיר יד ושם באמהות המנזרים מרטה פולצ'ה ובנטדטה ווספיניני כחסידות אומות העולם.

ב-31 ביולי 1995 הכיר יד ושם באם המנזר סנדרה בוסנלי כחסידת אומות העולם

ב-29 בפברואר 2012 הכיר יד ושם בארכיבישוף אליה דלה קוסטה כחסיד אומות העולם.