שומר אחי אנוכי

לא זו בלבד שחסידי אומות העולם הצילו יהודים, הם היו מוכנים לשלם את המחיר הגבוה ביותר עבור מעשיהם. אחדים שלמו בחייהם.

האידאולוגיה הגזענית של גרמניה הנאצית קראה להשמדה מוחלטת של כל היהודים. הרוצחים הנאצים היו נחושים לצוד כל יהודי ששרד במחבוא, ולהסיר כל מכשול שעמד בדרכם. מסיבה זו, התנגדות גלויה ליוזמה הרצחנית דרשה אומץ רב, וכוחות נפשיים ומוסריים כבירים.

סיוע ליהודים והצלתם התבטאו בצורות רבות, ודרשו רמות שונות של מעורבות ונכונות להקרבה עצמית. בעדויותיהם מספרים ניצולים על גילויי אמפתיה, על מקרים בהם מכרים וחברים ותיקים שמרו על קשרים חברתיים עם היהודים המנודים, על סיוע בתמיכה מוסרית, במזון, בדיור או בכסף, על אזהרות מפני גלי המעצרים, על עצות שקבלו לגבי מקומות מסתור, ועוד. אין ספק שמדובר בפעולות הומניטריות שתרמו באופן מכריע ליכולת ההישרדות של יהודים רבים. אולם הקריטריון המנחה את יד ושם כדי לקבוע אם אדם זכאי לתואר חסיד אומות העולם הוא קריטריון מגביל הרבה יותר. על פי הגדרת יד ושם, חסיד אומות העולם הוא אדם אשר "שם נפשו בכפו להצלת יהודים". קריטריון זה מגדיר קבוצה קטנה בתוך המעגלים הרחבים יותר של גברים ונשים שסייעו ותמכו ביהודים בשעה החשוכה ביותר בהיסטוריה היהודית.

חסידי אומות העולם, על פי הגדרה זו, הם אנשים שעשו יותר מרק לעזור ליהודים – הם היו מוכנים לנטוש את המקום הבטוח יחסית שלהם כעומדים מן הצד; אלו היו אנשים שהיו מוכנים, במידת הצורך,  לשלם את המחיר הגבוה ביותר על העמדה שלהם, ולחלוק אפילו את גורל הקרבנות.

המחיר אותו המצילים היו צריכים לשלם עבור פעולותיהם השתנה ממדינה למדינה. במזרח אירופה, הגרמנים הוציאו להורג לא רק את המצילים, אלא אף את כל בני המשפחה שלהם. שלטים שהזהירו את האוכלוסייה מפני סיוע ליהודים הוצבו בכל מקום. באופן כללי, במערב אירופה הענישה הייתה פחות חמורה, אם כי גם שם התוצאות יכלו להיות קשות עד מאוד. מספר חסידי אומות עולם אכן נכלאו במחנות ריכוז, שם נרצחו. מעבר לכך, אנשים בוודאי פחדו שיסבלו מאוד אם ינסו לסייע ליהודים הנרדפים, במיוחד כאשר ראו את היחס האכזרי שהיהודים קבלו, ואת הנחישות של הנאצים לרדוף כל יהודי ויהודי באשר הוא. אשר על כן, המצילים והיהודים שחסו תחת הגנתם חיו בפחד מתמיד שייתפסו; מעל ראשם ריחפה תמיד סכנת ההלשנה מצד שכנים או משתפי פעולה. סכנת ההלשנה הגדילה את הסיכון בהצלת יהודים, וגרמה לכך שיהיה יותר קשה לאנשים רגילים לשבור את המוסכמות והכללים. מי שהחליט להגן על יהודים היה צריך לוותר על החיים הרגילים שלו, ולעבור לצורת חיים מחתרתית, שפעמים רבות התנגשה עם הנורמות המקובלות בחברה בה חיו וגדלו. לסייע ליהודים פירושו של דבר היה לחיות בפחד משכנים וחברים, ולקחת על עצמם חיים הנשלטים על ידי הפחד מהלשנה וממאסר.