שומר אחי אנוכי

הכומר אנדרה טרוקמה היה המנהיג הרוחני של קהילה פרוטסטנטית בכפר לה שמבון סור ליניון (Le Chambon sur Lignon), במחוז לואר העליונה שבדרום מזרח צרפת. במהלך השואה הפכו הכפר וסביבתו למקום מפלט עבור יהודים שברחו מהנאצים ומשתפי הפעולה הצרפתים. כאשר החלו הגירושים בצרפת, בשנת 1942, טרוקמה עודד את קהילתו לתת מחסה "לעם המקרא". הכפר וסביבתו התמלאו עד מהרה במאות יהודים. חלקם מצאו מקלט למשך תקופה ארוכה בגבעות שסביב לה שאמבון, ואחרים זכו למקלט והוסתרו לזמן מוגבל, עד אשר הצליחו לחמוק מעבר לגבול, על פי רוב לשווייץ. למרות הסכנה, היהודים שוכנו בתוך בתי התושבים, בעיר ובכפר, במוסדות ובבתי ילדים. בעזרת התושבים יצאו חלק מהיהודים למסעות מסוכנים אל עבר הגבול השווייצרי. הקהילה כולה חברה יחד כדי להציל את היהודים. הם ראו זאת בתור חובתם כנוצרים.

אנשי לה שאמבון פעלו מתוך אמונה שזוהי חובתם לסייע ל"שכנים" במצוקה. גורמים רבים חברו יחד כדי ליצור רוח קיבוצית זו: העבר הפרוטסטנטי של מיעוט דתי נרדף בצרפת הקתולית; האמפתיה כלפי היהודים בתור "עם המקרא" והמורשת התנ"כית המשותפת; ואולי יותר מכל, מנהיגות חזקה והדוגמה האישית שנתנו הכומר אנדרה טרוקמה ואשתו, מגדה.

שלטונות וישי חשדו במה שהתרחש; בכל זאת, לא ניתן היה להסתיר פעילות הצלה בהיקף רחב כל כך לאורך זמן. השלטונות החליטו שעל הכומר לחדול מפעילויותיו. תשובתו הייתה חד משמעית: "האנשים האלו הגיעו לכאן כדי לקבל עזרה ומחסה. אני רועה הצאן שלהם. רועה אינו עוזב את צאן מרעיתו... אינני יודע מה זה יהודי. אני מכיר רק בני אדם". נחישותם של משפחת טרוקמה והצוות שלהם לא פחתה בעקבות הלחץ של השלטונות והחיפושים של כוחות הביטחון, ופעילותם להצלת יהודים לא פסקה. ב-15 לאוגוסט 1942, טרוקמה ביטא את דעותיו באופן נחרץ מול שר בממשלת וישי, ג'ורג' לאמיראן (Georges Lamirand), כאשר ערך ביקור בכפר. לאחר כמה ימים, נכנסו חיילים לעיר במטרה "לטהר" אותה מהתושבים הזרים ה"לא חוקיים" שהתחבאו בה. שבועיים מאוחר יותר, ב-30 לאוגוסט, הגיע המתח לשיאו, כאשר נפוצו שמועות על צו מעצר שהוצא נגד טרוקמה. בדרשה שנשא בכנסייתו, שהייתה מלאה באותה העת מקיר לקיר, עודד הכומר את קהילתו "לפעול לפי צו האל, ולא צווי האדם", והדגיש את החשיבות של הציווי בספר דברים, פרק יט' פסוקים ב' – י', לגבי זכותם של הנרדפים למקום מחסה. באותו יום לא התבצעו מעצרים, ולאחר כמה ימים החיילים נסוגו מהעיר ומשימתם הוכרזה ככישלון גמור.

בפברואר 1943, טרוקמה ושניים מחבריו – הכומר אדוארד טאיס (Edouard Theis) והמורה רוז'ה דרקיסק (Roger Darcissac) – נעצרו ונכלאו במחנה סן-פול דיג'ו (Saint-Paul d’Eyjeaux) ליד לימוז' (Limoges). טרוקמה נעצר למשך חמישה שבועות, בזמן שמפקד המחנה ניסה ללחוץ עליו לחתום על התחייבות שימלא אחר כל הנחיות הממשלה. הכומר לא נכנע ללחץ, אך לאחר שחרורו נאלץ לרדת למחתרת. אולם אפילו היעדר מנהיגם הרוחני לא הרתיע את תושבי לה שמבון, שהיו מאוחדים במילוי הצו המוסרי הגבוה ביותר. הם המשיכו את מורשתו של הכומר טרקומה, והזמינו יהודים נרדפים לחסות בבתיהם. באופן זה יהודים רבים יכלו לחיות בשקט יחסי עד סוף המלחמה.

ב-5 בינואר 1971, יד ושם הכיר באב אנדרה טרוקמה ובאשתו מגדה בתור חסידי אומות עולם.