שומר אחי אנוכי

מעט לפני חיסול הגטו בבנדין (Bendin), באוגוסט 1943, שרה ויחיאל גרליץ (Sara and Yehiel Gerlitz) החליטו שעליהם להיפרד מבתם דיטה כדי להציל אותה. הם מסרו אותה למשפחת פלורצ'ק, יחד עם מכתב אותו כתבו. הם לא האמינו שיזכו לראות שוב את בתם. שרה גרליץ שמרה תמונה של דיטה בתוך תליון קטן אותו הצליחה לשמור גם אחרי שילוחה לאושוויץ. אולם בני הזוג, שרה ויחיאל, שרדו את השואה וחזרו כדי לאסוף את בתם. הם היגרו לישראל ושמרו על קשרים עם משפחת פלורצ'ק – הם שלחו להם כסף, תרופות, וחבילות. בשנת 1962 הזמינו בני הזוג גרליץ את מצילי בתם לבקר אותם בישראל.

מכתבה של שרה גרליץ:

"ילדונת שלי אהובה ויקרה מכל,

כשילדתי אותך אהובתי שלי, לא העליתי על דעתי שאחרי שש וחצי שנים איאלץ לכתוב לך מכתב בתוכן זה... לוקחת אני עמדי את דמותך האהובה, כפי שהיית בביתנו, את קול קשקושך הילדותי, החמוד, את ריח גופך הטהור, את קצב נשימתך, את חיוכך ואת בכייך... נוטלת אני עמי את הפחד האיום, התהומי, אשר לב אמך לא היה מסוגל לשכך אפילו לרגע אחד... זכרי לטובה את הסבים והסבתות הדודים והדודות וכל המשפחה. שמרי את זיכרוננו כולנו ואנא, אל תאשימינו. ואשר לי, אמך, מחלי לי, מחלי לי ילדתי היקרה על שילדתיך, ברצוני היה להביאך לעולם בקהילתך ולחיות את חייך שלך, ואם הדברים התגלגלו אחרת, אין זו באשמתנו; לכן אני מתחננת, גוזלי שלי היקר שלי, היחיד שלי, אנא אל תאשימנו... עוד דבר הייתי רוצה שתדעי, שאמך הייתה אדם זקוף קומה, למרות כל ההשפלות שירדו עלינו מידם של אויבינו ואם ייגזר עליה למות, היא תמות בלי לגנות, בלי בכי, אלא תעלה על שפתיה חיוך של בוז כלפי תליניה.

מאמצת אני אותך אל לבי, נושקת בלהט ומברכת אותך בכל העצמה של לב ואהבה של אם. אמך"

ב-13 ביוני 2010 יד ושם הכיר בתיאודור ויארוסלבה פלורצ'ק בתור חסידי אומות העולם.