שומר אחי אנוכי

במרץ 1943 ליזה לאה רודרמן (Liza Leah Ruderman) חשה שימיה ספורים, ושעוד מעט היא תרצח יחד עם שארית היהודים שעוד חיו במינסק. בעלה, גרישה (גריגורי) [Grisha, Grigoriy] שירת בצבא האדום, והיא החליטה להיפרד מבנה, לב ליאוניד (Lev Leonid), ולמסור אותו כדי להצילו.

ליזה הביאה את ליאוניד בן השנתיים למשפחת קרזו. כדי לוודא שאביו של ליאוניד יוכל למצוא את בנו אחרי המלחמה, היא כתבה לו מכתב אותו השאירה בידי משפחת קרזו. אנה קרזו, ובתה נדז'דה לא ראו יותר את ליזה. אחרי שהצבא האדום שחרר את העיר, בקיץ 1944, החלו בני משפחת קרזו לחפש אחרי אביו של ליאוניד, אך הם גילו שהוא נפל בקרב בשנת 1944. בשלב זה כבר נקשרו אנה ונדז'דה לילד, והן החליטו לשמור אותו. בשנת 1945 הן מונו לאפוטרופוסיות החוקיות שלו, אולם בתעודת הזהות הסובייטית שהונפקה לליאוניד, הן שימרו את שם משפחתו והלאום היהודי שלו. ליאוניד רודרמן חי עם מציליו עד שנישא בשנת 1963. לאחר מכן נותר עמם בקשרים הדוקים וחמים.

מכתבה של ליזה לאה רודרמן לבעלה (הופקד אצל אנה קרזו)

גרישה אהובי,

את מכתב זה אני כותבת בעודי נפרדת מהאושר היחיד אותו חוויתי במהלך חיי – הבן שלנו. החלטתי לעשות זאת כי אני רוצה להציל את חייו. חיי הגיעו אל קיצם, ואני מחכה למותי הקרב. אך אינני מפחדת, כי אני הולכת אל מותי ביודעי שאתה תחזור ותמצא את בננו, וששניכם תזכרו אותי. אני משאירה את לב עם משפחת קרזו – הם נתנו לי את מילתם שהם יגדלו אותו כאילו היה בנם. אני מבקשת ממך להודות להם, ולגדל אותו באופן ראוי.

ליזה

מכתב לנדז'דה

נדז'דה,

שמו של בעלי הוא גרגורי שונוויץ רודרמן (Grigoriy Chonowitz Ruderman), יליד 1913. הוא עבד בוילקה (Vielka) כמנהל משרד התחבורה המקומי. במהלך המלחמה הוא מונה לקצין הפוליטי בחיל האויר. גרנו במינסק (Minsk) ברחוב הבינלאומי מספר 25, דירה 4. שמי המלא הוא לאה סמואלובנה מאירסון (Leah Samuilovna Meirson). אחרי המלחמה בבקשה תמצאי את בעלי ותתני לו את המכתב ואת התמונות.

ליזה

ב-29 במרץ 2000 יד ושם הכיר באנה קרזו ובתה נדז'דה סלוביובה בתור חסידי אומות העולם.