שומר אחי אנוכי

חמישה יהודים התחבאו למשך 17 חודשים במחבוא מיוחד שבנו בני משפחת פוכאלסקי עבורם מתחת למרצפות ביתם. למרות שבני המשפחה חיו במצב של עוני קשה, יחד עם חמשת ילדיהם בבית קטנטן בלוסוסנה (Lososna), יאן ואנה פוכאלסקי סיכנו את חייהם בגלל אהבת האדם שלהם, לה תרמה אמונתם הדתית. בתחילת שנת 1943 נמלטה קבוצה של יהודים מחיסול הגטו בגרודנו (Grodno). חברי הקבוצה היו סנדר פרידוביץ' (Sender Frejdowicz), אחיינו בן ה-15 פיליקס זנדמן (Felix Zandman), גולדה ומוטל באס (Golda and Motel Bass), מאיר זאמושצאנסקי (Meir Zamoszczanski) ובורקה שולקיס (Borka Szulkies). הם מצאו מחסה אצל משפחת פוכאלסקי, אותם הכירו מחופשות הקיץ שעשו בכפר לוסוסנה. תוך זמן קצר עזבו שולקיס וזאמושצאנסקי למקום מחבוא אחר, אך פליטה יהודיה נוספת, אסתר שפירה (Ester Szapira), הצטרפה.

המחבוא היה קטן וצפוף. סנדר פרידוביץ' קבע כללים חמורים כדי להבטיח שאנשים המתחבאים במקום קטן, ללא כל פרטיות, יכלו לשמר את כבוד האדם. הוא אף לימד את האחיין שלו, פליקס, שיעורים במתמטיקה, תוך שהוא מקפיד על מסגרת זמנים נוקשה לשיעורים. משפחת פוכאלסקי דאגה לכל הצרכים של היהודים אותם לקחו תחת חסותם. הודות לתושייתם ולאומץ ליבם של בני המשפחה, המחבוא לא התגלה גם בזמן הסריקות החוזרות והנשנות שנוהלו באזור.

מתוך עדותו של פליקס זנדמן:

... אם כן, היינו ארבעה. וכך היינו למשך זמן לא קצר. היו בעיות, "איך לחיות בחברה סגורה לחלוטין, המורכבת מארבעה אנשים, ללא אור, ולא להרוג אחד את השני". [...] הדוד שלי, זכרונו לברכה, היה אדם מאוד אינטליגנטי. מיד הוא הציב שיטה של חוק וסדר. הוא אמר:

"אנחנו כאן כדי לשרוד. אולי נהיה כאן חודשים על חודשים – אלוהים יודע כמה זמן. אנחנו צריכים להבטיח שנתנהג כמו אנשים מתורבתים, כדי שלא נתבייש אחד בשני כשבסופו של דבר נצא, וכדי שלא נאכל אחד את השני חיים".

"אז הכלל הראשון: בלי יחסי מין". ואכן, כך היה.

"הכלל השני: כל הזמן להחליף את המקום בו אתה נשכב לישון". זאת כדי שאף אחד לא יזכה למקום טוב יותר מהאחרים. אז כל שעתיים החלפנו מקום.

"מספר שלוש: חלוקה מדויקת לחלוטין של המזון".

כדי לא להשתגע בתוך הבור, הדוד שלי לימד אותי שיעורים במתמטיקה.

היא [אנה פוכאלסקי] עשתה משהו שהיה לחלוטין בלתי רגיל. מדברים על גבורה; גבורה בקרב – מישהו נפצע, אתה קופץ, ובתוך שתיים-שלוש דקות אתה מוציא אותו מתוך טווח הירי. ממש עניין גדול, ואתה מקבל על זה מדליה. איזה גיבור גדול, נכון? וכאן, הם סיכנו לא רק את החיים שלהם, אלא גם את החיים של ילדיהם! וזה לא נגמר תוך חמש דקות, זה נמשך 17 חודשים! 24 שעות ביום! נורא! והם עשו את זה.

ב-26 ביוני 1986 יד ושם הכיר ביאן ואנה פוכאלסקי בתור חסידי אומות העולם. ילדיהם אירנה , קריסטינה וסבינה הוכרו כחסידים ב-19 באוקטובר 1987.