שומר אחי אנוכי

בחורף 1942-1943 לורה באר (Lore Baer) בת החמש הוברחה לתוך ביתם של משפחת סכאוטן באוסטרבלוקר (Oosterblokker) שבצפון הולנד, כשהיא נישאת על ידי שני גברים רכובים על אופניים. בבית משפחת סכאוטן ישנה לורה רוב הזמן בחדר עם בת המשפחה, קורנליה. בעתות מצוקה – כאשר נערכו חיפושים מבית לבית – לורה הוחבאה בחדר סודי שהוסתר מאחורי ארון במחסן. לפעמים היו גם אנשים נוספים שהתחבאו במקום החשוך והקטן.

לורה נשארה אצל משפחת סכאוטן עד סוף המלחמה. הם היו היחידים שידעו את זהותה האמתית. לפני שעזבה את הוריה, אמה אמרה לה לא להשתמש אף פעם בשמה האמיתי, ולא לספר לאף אחד שהיא יהודיה או לגלות מי הם הוריה האמתיים. תחילה השתמשה לורה בשם "לורה קרוק (Lore Kruck)", אבל מאוחר יותר הוחלט שיהיה זה יותר בטוח עבורה אם תאמץ את שם המשפחה "סכאוטן". המשפחה סיפרה שהיא קרובת משפחה, שביתם נהרס בתחילת המלחמה. לורה הלכה לבית ספר קתולי, ושם, בגיל שבע, החלה לקבל את לחם הקודש. במהלך המלחמה, החביאו משפחת סכאוטן 39 אנשים לתקופות שונות. כאשר הוריה של לורה חזרו, אחרי שנתיים של היעדרות, כדי לאסוף אותה, היא סירבה ללכת עמם. הפרידה שלה ממשפחת סכאוטן הייתה, בדיעבד, אירוע טראומטי עבורה.

מתוך העדות של לורה באר על התקופה שלה במחבוא, כשנערכו החיפושים:

אף פעם לא הייתי שם למשך יותר מכמה שעות ברציפות, אבל לי זה בוודאי היה נראה כמו נצח... מה שאני זוכרת זה שהיה מאוד חשוך, ומפחיד, ושהיה צריך להיות מאוד בשקט. שמעו רעשים מלמעלה. רעש של נעליים, למשל. צעדים. הרבה רעשים חזקים, קולות של גברים, קולות קשים – היית שומע אותם, אבל לא היית בטוחה מה זה בדיוק. [...] היו שם עוד אנשים, שהתחבאו אצל משפחת סנאוטן. מי הם היו אני לא זוכרת. הרבה מהם היו נראים לי זרים, אתה יודע, אנשים שלא היכרתי. אבל אני יודעת שהיה נראה שיש שם מספר אנשים. לא הייתי שם לבדי. תמיד היה שם עוד מישהו.

ב-22 בדצמבר 1992 יד ושם הכיר בתיאודורוס ומאריה סכאוטן ובתם קורנליה אנה בתור חסידי אומות העולם.